ביטוח מנהלים מ-2008 – קופות גמל לא משלמות וכן משלמות לקצבה

ביטוח מנהלים בישראל – סקירה מקיפה

מהו ביטוח מנהלים?

ביטוח מנהלים הוא אחד ממכשירי החיסכון הפנסיוני המרכזיים בישראל. מטרתו העיקרית היא לספק לחוסכים הכנסה חודשית קבועה (פנסיה) לאחר הגיעם לגיל פרישה, שנע בין 62 ל-67, בהתאם למגדר ולשנת הלידה. בנוסף למרכיב החיסכון הפנסיוני, ביטוח מנהלים מעניק גם כיסוי ביטוחי למקרה פטירה (ריסק) ולעיתים אף כיסוי נוסף למקרה של אובדן כושר עבודה. הפוליסה מאפשרת גמישות מסוימת בהתאמת הכיסויים הביטוחיים לצרכי המבוטח.
ביטוח מנהלים נמכר כפוליסת ביטוח, ומהווה חוזה התקשרות בין חברת הביטוח לבין המבוטח. רוב התנאים בפוליסה קבועים ואינם ניתנים לשינוי במהלך תקופת הביטוח. חברת הביטוח נושאת בסיכון הביטוחי ואחראית לתשלום קצבה חודשית או סכום ביטוחי, בהתאם לתנאי הפוליסה, כנגד תשלום פרמיה חודשית על ידי המבוטח.

שינוי משמעותי בביטוחי המנהלים מאז 2008

בשנת 2008 חלו שינויים רגולטוריים משמעותיים בשוק החיסכון הפנסיוני בישראל, שהשפיעו בין היתר על ביטוחי המנהלים. במסגרת התיקון לחוק קופות הגמל, בוטלה האפשרות לשלב בפוליסת ביטוח מנהלים מסלולי השקעה המבטיחים תשואה מובטחת לאורך זמן. חברות הביטוח נדרשו להתאים את הפוליסות כך שמרכיב החיסכון יושקע במסלולי השקעה תלויי תשואה, בדומה לקרנות הפנסיה. כמו כן, חויבו חברות הביטוח להפריד בין מרכיב החיסכון לבין הכיסויים הביטוחיים בפוליסה, ולאפשר רכישת כיסויים ביטוחיים באופן עצמאי ללא קשר למרכיב החיסכון. השינויים נועדו להגביר את השקיפות והתחרות בשוק ולאפשר למבוטחים בחירה מושכלת יותר של מוצרי החיסכון הפנסיוני.

קופות גמל משלמות ושאינן משלמות לקצבה

במקביל להסדרת ביטוחי המנהלים, אושרו תקנות המאפשרות הקמה של קופות גמל לקצבה, הן משלמות והן כאלו שאינן משלמות קצבה ישירות. בקופות הגמל המשלמות לקצבה ניתן לצבור כספים לטובת קבלת קצבה חודשית בגיל הפרישה, בדומה לפוליסות ביטוח המנהלים. לעומת זאת, קופות גמל שאינן משלמות לקצבה מאפשרות חיסכון לטווח ארוך, כאשר בגיל הפרישה יש להעביר את הכספים שנצברו לקופת גמל משלמת או לפוליסת ביטוח המשלמת קצבה חודשית. הקמת קופות הגמל לקצבה נועדה להרחיב את היצע המוצרים הפנסיוניים ולספק חלופות נוספות לציבור החוסכים.

אופן ההפקדה בביטוחי מנהלים

בביטוחי מנהלים קיימים שני מסלולי חיסכון עיקריים – לשכירים ולעצמאים. כאשר המבוטח הוא שכיר, ההפקדות מתחלקות בינו לבין המעסיק. העובד רשאי להפקיד עד 7% משכרו מדי חודש, בעוד המעסיק יכול לתרום עד 7.5% נוספים כתגמולים ועוד עד 8.33% כפיצויי פיטורין. יש לציין כי קיימת תקרת שכר, מעליה לא ניתן לבצע הפקדות הזוכות בהטבות מס.
החל משנת 2008, חוק פנסיית חובה מחייב כל מעסיק לבצע הפרשות לחיסכון פנסיוני עבור עובדיו, בין אם במסגרת קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים. נכון להיום, שיעור ההפרשות המינימלי עומד על 18.5% מהשכר, מתוכו 6% על חשבון העובד ו-12.5% על חשבון המעסיק (מחולק ל-6.5% תגמולים ו-6% פיצויים).
במסלול לעצמאים, החוסך רשאי להפקיד עד 16% מהכנסתו החודשית, עד לתקרה מסוימת. הפקדות אלו מזכות בהטבות מס בדמות ניכוי או זיכוי ממס הכנסה.

גובה התשלום הצפוי בגיל פרישה

הפנסיה החודשית שמקבל מבוטח בביטוח מנהלים בהגיעו לגיל פרישה נקבעת על פי היקף הצבירה שנוצרה לזכותו במהלך שנות העבודה, ומחולקת במקדם ההמרה המפורט בפוליסה. גובה הצבירה תלוי במשך תקופת החיסכון, רציפות ההפקדות, שיעור התשואה שהושגה על ההשקעות וגובה דמי הניהול שנגבו מהחשבון. מבוטחים שהצטרפו עד שנת 2012 עשויים ליהנות ממקדמי המרה מובטחים בפוליסה, שאינם מושפעים משינויים בתוחלת החיים, בעוד מבוטחים שהצטרפו מאוחר יותר צפויים לקבל פנסיה המחושבת לפי מקדמי המרה משתנים עם השינויים בתוחלת החיים באוכלוסייה.
אשר לכספים שהופקדו בביטוח מנהלים עד סוף שנת 2007, קיימת אפשרות למשוך אותם כסכום חד פעמי (הוני) בגיל הפרישה. לעומת זאת, ההפקדות מינואר 2008 ואילך נועדו לקבלה כקצבה חודשית, כאשר רק מבוטחים הזכאים לקצבה מזערית בסך 5,112 ש"ח לחודש (נכון ל-2022) יוכלו למשוך את הכספים העודפים מעל סכום זה כסכום הוני.
ביטוח מנהלים ממשיך להיות אפיק חיסכון פנסיוני פופולרי ומרכזי בישראל, כאשר תפקידו העיקרי הוא הבטחת הכנסה קבועה בגיל פרישה. יחד עם זאת, השינויים הרגולטוריים שהתרחשו בשנת 2008 הביאו לשינוי מבני בפוליסות, תוך הפרדה בין מרכיב החיסכון והכיסויים הביטוחיים ומעבר למסלולי השקעה תלויי תשואה. במקביל, אישור תקנות המאפשרות הקמת קופות גמל משלמות ושאינן משלמות לקצבה, הרחיב את מגוון האפשרויות העומדות בפני החוסכים לקצבה. הפרמטרים המרכזיים המשפיעים על גובה הקצבה הם גובה ההפקדות ורציפותן, תקופת החיסכון, התשואות בפועל ודמי הניהול שנגבים.
על מנת להפיק את המרב מהחיסכון הפנסיוני, מומלץ להתחיל בהפקדות מוקדם ככל האפשר, לחסוך באופן רציף, ליהנות מניצול מלוא הטבות המס, ולעקוב אחר התשואות ודמי הניהול הנגבים מהחשבון. כמו כן, יש לשים לב להיבטי המיסוי השונים בעת משיכת הכספים, בהתאם למועד ההפקדה ולאופן המשיכה. תכנון פרישה נכון ומותאם אישית חשוב להבטחת רמת חיים נאותה לאחר סיום העבודה.

יתרונות ביטוח מנהלים

אחד היתרונות הבולטים של ביטוח מנהלים הוא השילוב בין חיסכון פנסיוני לבין כיסויים ביטוחיים חשובים כמו ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה. שילוב זה מאפשר למבוטח ליהנות מהגנה כלכלית מקיפה, הן לעת פרישה והן במקרים של פטירה או נכות. כמו כן, ההפקדות לביטוחי מנהלים נהנות מהטבות מס משמעותיות. עבור שכירים, חלק מההפקדות פטור ממס וחלק אחר מזכה בזיכוי ממס הכנסה, עד לתקרות הקבועות בתקנות מס הכנסה. יתרון זה מאפשר לחסוך סכומים גבוהים יותר לטווח הארוך תוך ניצול אופטימלי של הטבות המס.
היבט חשוב נוסף הוא העובדה שביטוחי המנהלים מנוהלים על ידי גופים מוסדיים מפוקחים, שמחויבים בשמירה על יציבות פיננסית, עמידה בהוראות הרגולציה ומתן דיווחים שקופים ושוטפים למבוטחים. פיקוח זה מעניק למבוטחים רמה גבוהה יותר של ביטחון וודאות לגבי עתידם הפיננסי. בנוסף, קיימת גמישות מסוימת בהתאמת ההפקדות ומסלולי ההשקעה לצרכים ולמאפיינים האישיים של כל מבוטח. ניתן לבצע שינויים בחלוקה בין מרכיב החיסכון והכיסויים הביטוחיים, וכן לבחור בין מגוון מסלולי השקעה בעלי רמות סיכון שונות. זאת בכדי להתאים את ההשקעה לטעמי הסיכון של החוסך ולפרופיל האישי שלו.

חשיבות בחירת הפוליסה המתאימה

לצד היתרונות הברורים של ביטוח מנהלים, חשוב לזכור כי קיימים הבדלים משמעותיים בין הפוליסות השונות המשווקות על ידי חברות הביטוח. פרמטרים כגון גובה דמי הניהול, סוגי הכיסויים הביטוחיים, גמישות בניוד ובמשיכת כספים ומדיניות ההשקעה עשויים להשתנות מפוליסה אחת לאחרת. על מנת לבחור את הפוליסה המתאימה ביותר, מומלץ לערוך סקירה מעמיקה של המוצרים הקיימים בשוק תוך השוואה של התנאים השונים. יש לשים דגש על התאמה של הפוליסה לצרכים האישיים, ובין היתר לגיל, מצב משפחתי, יכולת כלכלית, טעמי סיכון ויעדי החיסכון לטווח הארוך.
במידת האפשר, מומלץ אף להיעזר בסוכן ביטוח או יועץ פנסיוני מקצועי ואובייקטיבי, אשר יוכל לספק מידע מקיף, להציג את היתרונות והחסרונות של כל מוצר, ולהנחות את המבוטח לגבי ההחלטה הטובה ביותר עבורו. בחינה זהירה ומושכלת של האפשרויות השונות בשלב ההצטרפות יכולה לחסוך אכזבות ועלויות מיותרות בעתיד.

חלוקת ההפקדות בקרב שכירים

אחת המשמעויות החשובות של צו פנסיית חובה שנכנס לתוקף בשנת 2008 היא חלוקת נטל ההפקדות בין העובד למעסיק. נכון להיום, כל שכיר זכאי להפרשה מינימלית של 18.5% משכרו לטובת חיסכון פנסיוני, באחת מהאפשרויות הבאות: קרן פנסיה, קופות גמל או ביטוח מנהלים.
מתוך סך ההפקדות, 6% מגיעים מתוך שכר העובד על חשבונו, 6.5% נוספים על חשבון המעסיק כתגמולים, ו-6% מפקיד המעסיק לטובת פיצויי פיטורים. מדובר למעשה במימון משותף של ההפקדות השוטפות בין העובד והמעסיק, באופן שמאפשר לצבור חיסכון פנסיוני מספק לאורך זמן.
יש לציין כי העובד רשאי לבקש מהמעסיק להגדיל את הפקדותיו האישיות לביטוח המנהלים (או לאפיקים אחרים) מעבר ל-6% שמחויבים בחוק, וזאת עד לתקרה של 7% משכרו. במקרים אלו, ההפקדות הנוספות ייהנו מהטבות המס הרלוונטיות, ויסייעו להגדיל את הצבירה הפנסיונית לקראת הפרישה. קיימת אף אפשרות שהמעסיק יפריש את מלוא פיצויי הפיטורים (8.33%) באופן שוטף במסגרת ביטוח המנהלים. כך, בעת סיום העסקה, בין אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות, העובד יהיה זכאי לכספים שנצברו לזכותו במרכיב הפיצויים. מהלך זה פוטר את המעסיק מתשלום פיצויי פיטורים נוספים מעבר לכך.

סעיף 14 כהסדר מיטיב לעובדים

בחוק פיצויי פיטורים קיים הסדר מיוחד המכונה "סעיף 14". סעיף זה מאפשר למעסיק להפריש את מרכיב פיצויי הפיטורים (8.33% משכר העובד) באופן שוטף לקופת ביטוח מנהלים, או לקופת גמל לקצבה. כספים אלו נחשבים במלואם כתשלום פיצויי פיטורים, בכפוף להוראות הסעיף.
יתרונו המשמעותי של סעיף 14 עבור העובד הוא שגם במקרה של התפטרות מרצון, הוא זכאי לקבל את מלוא הכספים שהופרשו לקופה במרכיב פיצויי הפיטורים. זאת בניגוד למצב הרגיל, שבו עובד שהתפטר מרצונו עלול לאבד את זכותו לפיצויים. הסדר זה מעניק לעובד בעלות וודאות רבה יותר לגבי זכויותיו הסוציאליות. כדי שההפרשות יחשבו במסגרת סעיף 14, על המעסיק לדאוג שהסכם העבודה מול העובד כולל את ההתייחסות המתאימה לאופן ההפרשה ותשלום פיצויי הפיטורים. בנוסף, יש חשיבות שהפקדות המעסיק יועברו בפועל באופן שוטף ורציף לחשבון הביטוח של העובד, בהתאם להוראות הסעיף.
לעובד יש אינטרס ברור שמעסיקו יבחר להפריש את כספי הפיצויים במתכונת של סעיף 14. הדבר מבטיח שמלוא ההפרשות ייוחסו לזכותו בכל מקרה, ויהוו חלק בלתי נפרד מהחיסכון הפנסיוני שייצבר עבורו לאורך שנות העבודה. שילוב זה מחזק את הגנת זכויות העובד ומסייע להגדיל את הסכום שיעמוד לרשותו בעת הפרישה.

השפעת הוראות הממונה על שוק ההון

בשנים האחרונות, רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון פרסמה הוראות רבות שנועדו להסדיר את פעילות החברות המנהלות ביטוחי מנהלים, לשפר את השקיפות ורמת השירות ללקוחות, להגביר את התחרות בשוק ולהוזיל את העלויות למבוטחים. הוראות אלו השפיעו באופן ניכר על מבנה המוצרים והיצע הפוליסות. אחת ההוראות המרכזיות הייתה הגבלת דמי הניהול המקסימליים שגובות חברות הביטוח. הן נדרשו להפחית את שיעורי דמי הניהול מההפקדות השוטפות ומהצבירה, במטרה לצמצם את שחיקת החיסכון ולאפשר צבירת סכומים גבוהים יותר בחשבונות המבוטחים. צעד זה נועד להיטיב עם ציבור החוסכים ולהגדיל את רווחיהם לטווח הארוך. כמו כן, בשנת 2013 נכנס לתוקף איסור על מכירת פוליסות ביטוח הכוללות מקדמי המרה מובטחים להמרה לקצבה (מקדם מובטח). המהלך נועד להתמודד עם הסיכון הגלום בהבטחת מקדמי ההמרה בעידן של עליה מתמשכת בתוחלת החיים. האיסור חל על פוליסות חדשות, כך שכל המבוטחים שהצטרפו החל משנה זו חשופים לשינויים במקדמי ההמרה שיחולו במועד הפרישה בפועל. בנוסף, הממונה דרש מהגופים המוסדיים להציע מגוון רחב יותר של מסלולי השקעה במסגרת ביטוחי המנהלים. זאת תוך התאמה של אפיקי ההשקעה למאפיינים של קבוצות עמיתים שונות, בדגש על גיל, טעמי סיכון ושנים צפויות לפרישה. הגמשת מדיניות ההשקעה נועדה לאפשר למבוטחים לתכנן נכון יותר את החיסכון שלהם, ולשפר את הסיכוי להשגת היעדים שהציבו לעצמם.
הוראת הממונה בדבר "הליך שיווק פנסיוני" חייבה את הגופים המוסדיים והסוכנים לבצע תהליך מובנה של איתור צרכים ומתן המלצה מתאימה טרם מכירת מוצר פנסיוני ללקוח. מטרת ההוראה הייתה להבטיח כי המבוטחים מקבלים מוצר התואם את מצבם ודרישותיהם, וזאת תוך הבהרת הסיכונים והסיכויים הכרוכים בהחלטה. דגש מיוחד ניתן למכירות של פוליסות חדשות תוך החלפת פוליסות קיימות.
הוראות נוספות עסקו בהעברת מידע תקופתי למבוטחים, הנגשת זכויות העמיתים, פישוט והבהרת המסמכים הנמסרים ללקוחות, קיצור וייעול תהליכי הטיפול בפניות ובתביעות, הקמת אתרי אינטרנט ייעודיים למבוטחים ועוד. כל אלו נועדו לחזק את מעמד הלקוח ולאפשר לו שליטה רבה יותר על המוצר הפנסיוני שברשותו.